אשמה הורית – מעגל שלא נגמר

יש רגעים שבהם המחשבה פשוט צפה: “אולי זה בגללי”. זה יכול לקרות כשילד מבקש עוד קינוח, כששולחן הארוחה מתמלא במבטים שקטים, בביקור אצל הרופא – או ברגע טעון במיוחד בחנות בגדים, כששום דבר לא יושב כמו שצריך. התחושה הזו לא תמיד נוכחת בקול רם – לפעמים היא רק לוחשת ברקע – אבל ברגעים מסוימים היא מתעצמת עד שקשה להתעלם ממנה. מאחורי אותה מחשבה יש הרבה יותר מאשמה . יש שם דאגה עמוקה, אהבה אינסופית ורצון עז להגן . וכשכל זה מתערבב יחד, הלב של ההורה נע בין פחד, אשמה ותחושת חוסר אונים.

להיות הורה לילד שמתמודד עם עודף משקל פירושו לפגוש מציאות מורכבת מאוד . זו לא רק דאגה לבריאות, אלא גם מראה שמפגישה את ההורה עם הקשיים של עצמו – זיכרונות מהעבר, הערות ששמע בילדות, תחושת בושה או פחד שלא יצליח להגן על הילד שלו מפני כאב דומה. בתוך המשפחה עצמה נוצר לעיתים מתח נוסף: הבדלים בגישות בין ההורים, או השוואות בין אחים – ילד אחד ש"אוכל בלי חשבון", ואחר שחשוף למבטים או הערות. גם כשלא נאמר דבר במפורש, ההשוואות קיימות ומכאיבות. ולצד כל זה – יש את הרגעים הקטנים, היומיומיים: עוד בקשה, עוד תוספת, עוד קינוח. עבור ההורה, אלה לא רגעים פשוטים. כל החלטה קטנה מלווה במחשבה כפולה – אם אומר “כן” אולי זה יותר מדי; אם אומר “לא”, אולי פגעתי. והלב נשאר במתח מתמיד בין רצון לעזור לבין פחד לטעות.

לפעמים הילד יחווה את התגובה הלא מילולית – מבט, שפת גוף או הבעה – בעוצמה לא פחותה ממילים. ובמקרים אחרים אלו דווקא מילים שנאמרות מתוך דאגה, אך נשמעות כהאשמה או ביקורת . כך או כך, הילד מרגיש. התגובה שלו יכולה להיות מגוונת: שתיקה, כעס, התרחקות, או פנייה לאוכל – לעיתים באכילה מוגזמת, גלויה או נסתרת. כך נבנה מעגל שמזין את עצמו: בושה אצל הילד ← ניסיון לשלוט או להעיר ← אשמה הורית ← תגובה רגשית או התנהגותית ← ושוב בושה, בעוצמה גדולה יותר.

בקשה לעוד מנה איננה תמיד רעב פיזי . לעיתים הילד חווה רעב רגשי – צורך עמוק בנחמה, קרבה או תשומת לב – שמתבטא כאילו הוא רעב לאוכל. כאן חשוב לזכור: אם האוכל נלקח מבלי שניתן במקומו מענה אחר, הילד עלול להישאר עם תחושת חוסר או ריקנות . לפעמים החוסר הזה מתבטא בתסכול, בכעס או בבקשה חוזרת. אבל כשאנחנו מצליחים להציע גם מענה רגשי – קרבה, תשומת לב, התעניינות – זה יכול למלא את הצורך האמיתי שמאחורי הבקשה, ולעיתים להפחית בעצמו את הפנייה לאוכל.

אשמה הורית היא רגש חזק, ולעיתים נדמה שהיא לא מרפה. אבל חשוב לזכור – אשמה היא אף פעם לא כוח מניע. היא משא כבד שמרחיק אותנו מהמקום שבו אנחנו נדרשים באמת – להיות שם עבור הילד שלנו. לכן, חשוב לפנות להדרכה מקצועית, לעבד את התחושות, וללמוד כיצד להפחית את האשמה, כדי שנוכל להיות פנויים למה שחשוב באמת – לקשר, לחום, ולהבנה שביחד אפשר לצמוח.

אנחנו מזמינים אתכם ליצור קשר עם צוות המומחים שלנו ב-DMC לייעוץ מותאם אישית ולקבלת מידע נוסף.

מאמר זה מספק מידע כללי ודיונים על בריאות ונושאים קשורים. המידע והתכנים האחרים המסופקים במאמר זה, או בחומרים מקושרים כלשהם, אינם מיועדים ואין לפרשם כייעוץ רפואי, ואינם מהווים תחליף להתייעצות או טיפול רפואי מקצועי. הדעות וההשקפות המובעות במאמר ובאתר זה אינן קשורות לדעות של אף גורם אקדמי, בית חולים, פרקטיקה רפואית או מוסד אחר.