שולחן של אשמה

ארוחה משפחתית אמורה להיות רגע של ביחד – מקום של חום, שיחות וצחוק. אבל עבור משפחות רבות, במיוחד כשהילד מתמודד עם עודף משקל, השולחן יכול להפוך למקום לא פשוט: עוד הערה קטנה על הצלחת. עוד מבט שנמשך שנייה ארוכה מדי. עוד משפט שנאמר מדאגה – אבל נחווה כביקורת. וכך, המקום שאמור להיות הכי בטוח – הופך לא פעם למרחב של בושה ואשמה. המקום שבו הילד מרגיש שמסתכלים עליו אחרת, בוחנים כל ביס.

כשכל מה שקורה סביב האוכל מלווה בביקורת או בעצות, הארוחה מאבדת את התמימות שלה. היא כבר לא רק אוכל – היא מבחן. והילד, גם אם לא אומר זאת במילים, מרגיש שהוא תחת זכוכית מגדלת. ההשלכות של הבושה יכולות לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות: שתיקה בזמן הארוחה, הימנעות מישיבה משותפת, או אכילה בהיחבא.

הבושה סביב האוכל יוצרת מעגל שמזין את עצמו: הילד מתבייש – נמנע מלאכול ליד אחרים או מחפש אוכל בסתר – אחר כך מרגיש אשם – ושוב מתעצם המתח סביב השולחן. מעגל כזה עלול להשפיע לא רק על היחסים עם האוכל, אלא גם על היחסים בתוך המשפחה.

הורים לא מתכוונים לפגוע. להפך – הם דואגים, רוצים להגן, למנוע סבל בעתיד. יחד עם זאת לעיתים מתבטאת במילים או במבטים שהילד מפרש כביקורת או אכזבה. וההורים עצמם נותרים עם תחושת אשמה או חוסר אונים. לתחושות האלה יש מקום – הן טבעיות מאוד – אבל חשוב לזכור שהן לא אמורות להיות מונחות על גבו של הילד. המקום של ההורה לעבד את רגשותיו ולקבל להם מענה אמיתי הוא בשיחה בטוחה עם איש מקצוע. כשמבוגר מוצא את המקום הזה לעצמו, השולחן יכול להישאר עבור הילד מה שהוא אמור להיות: מקום לאכול בביטחון, לדבר, לצחוק ולהרגיש שייך.

האוכל והשולחן המשפחתי לא אמורים להיות מקור לבושה או מאבק. כשהם הופכים שוב למרחב בטוח, הם יכולים לחזור להיות מה שתמיד רצינו עבור ילדינו – מקום של קרבה,
קבלה, הזנה ואהבה.

אנחנו מזמינים אתכם ליצור קשר עם צוות המומחים שלנו ב-DMC לייעוץ מותאם אישית ולקבלת מידע נוסף.

מאמר זה מספק מידע כללי ודיונים על בריאות ונושאים קשורים. המידע והתכנים האחרים המסופקים במאמר זה, או בחומרים מקושרים כלשהם, אינם מיועדים ואין לפרשם כייעוץ רפואי, ואינם מהווים תחליף להתייעצות או טיפול רפואי מקצועי. הדעות וההשקפות המובעות במאמר ובאתר זה אינן קשורות לדעות של אף גורם אקדמי, בית חולים, פרקטיקה רפואית או מוסד אחר.