חנוכה: איך להפוך חג של שפע למרחב של אור – גם סביב האוכל

חנוכה הוא חג של אור, חום ומשפחתיות. אבל עבור הרבה משפחות – ובמיוחד עבור ילדים ובני נוער – הוא גם חג שמערב מגוון רב של טעמים, בעיקר של מאפים מטוגנים ומתוקים, שמופיעים כמעט בכל מקום: בכיתה, בצהרון, בתנועת הנוער, אצל סבא וסבתא, ובכל הדלקת נרות. זה לא “עוד חג”. זה חג שקורה שמונה פעמים ברצף , עם אינסוף הזדמנויות לאכול – ולעיתים גם אינספור הזדמנויות להרגיש
אשמה, לחץ, או מאבק. אז איך אפשר לצלוח את חנוכה בלי להפוך את האוכל למרכז, בלי לוותר על הגבולות, ובלי לכבות את האור שבחג.

כשיש כל כך הרבה סופגניות סביב, קל מאוד לאבד את הפוקוס. אנחנו מתחילים “לספור”: כמה הוא אכל? איזה מילוי? כמה קלוריות? ומה יהיה מחר בבית הספר? אבל ילדים לא זוכרים קלוריות – (גם לא המבוגרים). הם זוכרים רגעים. הם יזכרו מי הדליק איתם נרות, מי ישב לידם, מי צחק איתם כשהשעווה נזלה . ברגע שהאור בבית הופך גדול יותר מהאור שבמרכז השולחן – הסופגנייה כבר לא מרכז העולם. במקום לשאול “כמה אכלת?”, אפשר לשאול: “איך היה בהדלקת הנרות?”, “עם מי היית?”, “ מי הרגיז אותך?" זה לא מעלים את הסופגניה – זה פשוט נותן לה את הגודל הנכון.

אי אפשר להתעלם מזה . ומהר מאוד החג הופך מ"חג האור" ל"חג ההתמודדות". כאן נכנס תפקיד ההורה: ליצור גבול רך – לא נזיפה, לא איסור, לא בושה – אלא מסגרת שמאפשרת לילד להיות חלק מהחג בלי לאבד את עצמו בתוכו.

• לצפות את השפע מראש: "היום יש הדלקת נרות בבית הספר, אז בערב נבחר משהו קליל יותר לארוחת ערב".
• לתת בחירה: "איזו סופגנייה היית רוצה היום? נבחר אחת שאנחנו באמת נהנים ממנה”.
• לשדר ביטחון, לא לחץ: “בסדר שתהיה סופגנייה היום, ננהל את היום כך שתרגיש נעים בגוף”.
• לא לתגמל ולא להעניש דרך אוכל.
• לא לדבר על הגוף – כן לדבר על תחושה: "איך זה מרגיש לך אחרי?” במקום "זה משמין".
המסר הוא: האוכל הוא חלק מהחג – הוא לא מבחן, לא איום, ולא מדד להצלחה.

חגים יוצרים לחץ סביבתי: כולם מביאים סופגניות, כולם טועמים, כולם מציעים. ילדים עלולים להרגיש:
• אם אסרב – אני בולט/ת.
• אם אקח – ישפטו אותי.
• אם אבקש עוד – יגידו משהו.
זו מציאות לא פשוטה, שמערבבת פיזי, חברתי ורגשי , במיוחד לילדים שחיים במאבק מול אוכל או דימוי גוף.
כאן ההורה יכול להיות העוגן: מי שמוריד מהילד את האחריות הבלתי אפשרית הזו, ולא מעלה לו עוד לחץ.

– מדברים על חוויה, לא על אוכל
“ מה הכי אהבת היום באירוע ?” “ מי הדליק את הנר?”
– מכניסים משמעות
אפשר לדבר על אור, גבורה, פלא קטן – ועל איך בתוכנו יש ניצוצות, בלי כל קשר למה שאוכלים.
– מייצרים סדר יום בטוח
ארוחות מסודרות, שתייה, שינה – עוזרים לגוף לא להיות במקום של חסר שמוביל להתפרצויות אכילה.
– לא עושים דרמות
סופגנייה היא מאכל. לא מבחן במתמטיקה.
– נותנים לגוף מקום
“ איך את מרגיש/ה עכשיו?” זו שאלה שמחזירה שליטה פנימית, במקום שליטה חיצונית.

חנוכה הוא חג של אור – ולא של מספרים. לא צריך לוותר על הסופגניות, אבל גם לא צריך לוותר על השקט הנפשי של הילדים (ושל ההורים). כשאומרים “כן” לחוויה, “כן” לקשר, “כן” למשמעות – האוכל חוזר למקומו הטבעי: חלק מהחג, לא לב החג.
וזה האור האמיתי של חנוכה.

אנחנו מזמינים אתכם ליצור קשר עם צוות המומחים שלנו ב-DMC לייעוץ מותאם אישית ולקבלת מידע נוסף.

מאמר זה מספק מידע כללי ודיונים על בריאות ונושאים קשורים. המידע והתכנים האחרים המסופקים במאמר זה, או בחומרים מקושרים כלשהם, אינם מיועדים ואין לפרשם כייעוץ רפואי, ואינם מהווים תחליף להתייעצות או טיפול רפואי מקצועי. הדעות וההשקפות המובעות במאמר ובאתר זה אינן קשורות לדעות של אף גורם אקדמי, בית חולים, פרקטיקה רפואית או מוסד אחר.